האשמה ללא שחר. היועץ המשפטי לממשלה החליט היום (שני) לקבל את המלצת המשטרה ופרקליט המדינה ולגנוז את תיק החקירה 1270, אשר במסגרתו נחקר מקורבו של ראש הממשלה ניר חפץ בחשד כי תכנן למנות את השופטת בדימוס הילה גרסטל למשרת היועמ"ש לממשלה בתמורה לסגירת תיקי המעונות, כך על פי דברים שמסרה השופטת.

לאחר חקירת משטרה בנושא, השופטת שינתה באופן דרמטי את עדותה ותירצה את השינויים בגרסה, בתעתועי זיכרון, וכי בגרסה הסופית אמרה, כי לא קיבלה הצעה קונקרטית למינוייה ליועצת המשפטית לממשלה, היא רק הזדעזעה מעוצמת השיח וכי אינה יודעת אם מדובר בשוחד.

השתלשלות החקירה עד לסוף המביך: על פי מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה, במהלך התמודדותה של כב' השופטת בדימוס הילה גרסטל לתפקיד היועמ"ש לממשלה בשנת 2015, הציע לה כביכול מקורבה, אלי קמיר, בתיאום עם מי שכיהן באותה עת כדובר ויועץ התקשורת הפרטי של משפחת נתניהו, ניר חפץ, הצעת שוחד, לפיה כב' השופטת בדימוס גרסטל תקבל את המינוי לתפקיד בעד סגירת תיק החקירה נגד רעיית ראש הממשלה, המכונה "תיק המעונות", לאחר שתמונה.

נוכח מידע זה הוחלט, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, לגבות את עדותה של כב' השופטת בדימוס גרסטל, וכך נעשה ביום 19.2.18.

סיפור המעשה שנמסר מפי כב' השופטת בדימוס גרסטל, על פרטיו, הוביל לפתיחה בחקירה שבמסגרתה נחקרו בחשד להצעת שוחד יועצי התקשורת אלי קמיר וניר חפץ, ונגבו עדויות ממספר עדים עמם חלקה כב' השופטת בדימוס גרסטל את סיפור המעשה בזמנים שונים.
כמו כן בוצע מחקר של מכשירי טלפון ניידים.

בסופה של החקירה, פערי גרסאות משמעותיים בין המעורבים העיקריים עצמם, וכן התפתחות ושינויים פנימיים בגרסה המרכזית שנמסרה באשר להצעת השוחד, הביאו את גורמי האכיפה (המשטרה והפרקליטות) לכלל דעה כי לא התגבשה תשתית ראייתית לביסוס החשדות נגד מי מהמעורבים בפרשה.

על פי הודעתה הראשונה של כב' השופטת בדימוס גרסטל, בזמן שהייתה מועמדת לתפקיד היועמ"ש לממשלה, חברה הקרוב, אלי קמיר, ביקש לפגשה בפתאומיות ובדחיפות.
כשנפגשה עמו מסר לה קמיר שהוא נפגש זה עתה עם ניר חפץ, וכי האחרון ביקש ממנו לבדוק את נכונותה של גרסטל לסגור את התיקים של רעיית ראה"מ, ובכך יגברו סיכוייה להתמנות לתפקיד.

השופטת בדימוס גרסטל תיארה בהודעתה זעזוע עמוק מההצעה והגדירה אותה כ"הצעה קרימינלית, חד משמעית". נוכח הודעתה הראשונה של כב' השופטת בדימוס גרסטל פנו החוקרים, עוד באותו יום, לגביית גרסתם של קמיר ושל חפץ.

מפאת חומרת הטענות שעלו בהודעתה של גרסטל, בוצעה חקירתם של השניים בעודם מוחזקים במעצר לצורכי חקירה (חפץ כבר היה עצור במסגרת תיק 4000). באותו זמן, קמיר הכחיש את פרטי גרסתה של כב' השופטת בדימוס גרסטל, ואילו חפץ לא שיתף פעולה עם החקירה.

בהמשך, נגבתה עדות ממקורבים שונים לכב' השופטת בדימוס גרסטל, אשר אישרו באופן כללי כי האחרונה אכן סיפרה להם על הצעה מעין זו.

נוכח גרסאות אלה של המעורבים בפרשה, התמקדה חקירת המשטרה בבחינת תימוכין לגרסתה המפלילה של כב' השופטת בדימוס גרסטל.

כך, נערכו מספר רב של פעולות חקירה לצורך איתור המועד של הפגישה בה על פי טענת כב' השופטת בדימוס גרסטל הוצעה לה ההצעה האמורה.

בסופו של יום, הנתונים שנאספו לימדו כי בצהרי יום 8.10.15 נפגשו קמיר וחפץ בבית קפה מסויים בתל אביב, ומיד לאחר מכן נפגשו באותו מקום גם קמיר וגרסטל.

לאחר מכן, אלי קמיר נחקר מספר פעמים נוספות. הוא אישר כי הוא זימן את חפץ לפגישה בנושא מועמדותה של כב' השופטת בדימוס גרסטל, על דעתה, לתפקיד היועמ"ש, אך הוא שלל כל אפשרות שנושא סגירת התיק של שרה נתניהו עלה בשיחתו עם כב' השופטת בדימוס גרסטל.

ביום 4.3.18 נחתם עם ניר חפץ הסכם עד מדינה במסגרתו הוענקה לחפץ חסינות מהעמדה לדין הן בתיק המכונה "תיק 4000" והן בפרשה זו.

חפץ מסר את גרסתו המלאה בפרשה זו ביום 21.3.18 ועיקרה היא שקמיר ביקש ממנו לפעול לטובת מינויה של כב' השופטת בדימוס גרסטל לכהן בתפקיד היועמ"ש לממשלה, ואילו הוא, חפץ, השיב לו שאינו רוצה או יכול לעסוק בנושא המינוי.

לדברי חפץ, השיחה שקיים עם קמיר הייתה שיחת רכילות ותו לא, ולא עלה בה כלל נושא סגירת תיק המעונות. ביום 8.5.18 נגבתה הודעה נוספת מכב' השופטת בדימוס גרסטל.
בהודעה זו היא הבהירה שקמיר לא הציג בפניה "הצעה על השולחן", מפי חפץ.

כן ביקשה להבהיר שלא הובאה בפניה הצעה קונקרטית כפי שתוארה בגרסתה הראשונה, שהשיח היה ערטילאי, שאין לה ידיעה על תוכן השיחה האמיתי בין חפץ לקמיר וכי הזעזוע הכבד שחשה נבע מעצם השיח. כן הבהירה כי אינה יודעת לומר אם מדובר בהצעת שוחד.

כב' השופטת בדימוס גרסטל הסבירה את השינוי באופן הצגת הדברים על ידה בעדותה השנייה בתעתועי זיכרון ביחס לזמנים, נוסחים והתבטאויות, בחלוף למעלה משנתיים מהפגישה האמורה.

נוכח כל האמור, ובפרט משום השינויים בגרסאותיה של כב' השופטת בדימוס גרסטל והעובדה שלא נמצאו תימוכין לתוכן גרסתה הראשונה, נמצא כי התשתית הראייתית שהתגבשה במהלך החקירה אינה מספיקה להעמדה לדין של מאן דהוא, ועל כן החליט היועץ המשפטי לממשלה לקבל את המלצות ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), ופרקליט המדינה לסגור את התיק נגד אלי קמיר.